בשעה הקרובה אני הולכת לפרט בפניכם, מה מציב החוק והפסיקה בכל העניין של משלוח דיוור מסחרי לנמענים. מה שקרוי בלשון בעלי העסקים 'שיווק' ובפי העם – 'ספאם'.

אגב מי שתהה מה זה ספאם (ככה לידע כללי) ספאם זה שם מסחרי של לוף, של חברה שייצרה אותו ב1937 בארצות הברית. לא ברור אם התחילו להשתמש בו כי הדוא"ל הוא כמו ספאם – אף אחד לא מבקש אותו או מזמין אותו, כולם מעדיפים מאכלים אחרים באמת רוצה… או בגלל איזה מערכון של מונטי פייטון על ספאם…

***כמובן שמה שאני אומרת לא יכול להיות ייעוץ משפטי, אלא סקירה קלה כללית והתחלתית של החוק. יש המון פסיקה וחומר שלא אספיק לגעת בו אלא רק בלב של הדברים. בעולם המשפט לכל סיטואציה וניואנס קטן יש משמעות… אז אם יש לכם שאלה אתם צריכים להציג את הסיטואציה המלאה – כדי לקבל תשובה נכונה, לא ניתן להסתמך על מה שאני אומרת פה בעל פה, זה מידע חלקי.***

כללי
המסגרת החוקית שאנחנו מצויים בה היא חוק שנקרא חוק הבזק.
1. בתוך חוק הבזק יש את סעיף 30א – הוא למעשה קובע את הנורמה החוקית לגבי משלוח דיוור מסחרי.
2. מה שהחוק שותק לגביו או לא כולל – משלימה הפסיקה
3. החוק נכנס לתוקף בשנת 2008
עד אז למעשה לא היה הסדר חוקי לנושא משלוח דיוור. באופן כללי פחות מ 10 שנים לחוק – זה קצת וגם רק בשנים האחרונות התחילו לתבוע והנושא הגיע לעליון – כך שיש מעט פסיקה שמגדירה ומחייבת.

המטרה של החוק היא לאזן בין בעלי עסקים שרוצים לשווק את העסק שלהם בדרך לגיטימית וזולה ובין אנשים שלא רוצים להיות מוטרדים ממבול של הודעות שמטריד את השלווה שלהם, בעיקר אם אין להם מושג מיהו בעל העסק שמטריד אותם ומה הקשר שלהם אליו.  (שלום, רוצה הלוואה).

החוק עוסק בכמה אספקטים:

המהותי
והכי חשוב – למי יוכל בעל עסק לשלוח דיוור. כמו שאמרתי הכוונה היא שאנשים פרטיים לא יוטרדו בהודעות מעסקים שהם לא מכירים. ושעסקים יישלחו דיוור רק למי שהיה להם קשר איתו ובאמת רוצה לקבל מהם דיוור. החוק בבסיסו אומר דבר מאוד מאוד מאוד פשוט! אם אתה מפרסם/שולח דבר פרסומת  – מותר לך לשלוח דיוור רק למי שהביע ;
1. הסכמה
2. מפורשת
3. מראש
4. בכתב
לקבל ממך דבר פרסומת

** זה אומר שאם לך אישור כתוב שבו יש הסכמה מפורשת (לא משתמעת)לקבל ממך חומר פרסומי – אסור לך לשלוח דיוור!!! ולא -אפילו לא פעם אחת!!!

אז מה בעצם צריך לעשות מפרסם שרוצה להקים רשימת נמענים? הוא יכול להדפיס גלויות עם נוסח בו הנמען מאשר בכתב מפורשות שהוא מסכים לקבל דיוור. הוא יכול לייצר דף נחיתה עם כתובת ip ובו הנמען מאשר למטפלים או בעלי מקצוע שממילא מבקשים/או צריכים מהלקוח איזה שאלון או מידע על גבי הדף או שהלקוח חותם על שכר טרחה – אפשר להוסיף את נוסח האישור. זה יכול להיות אישור בכל הודעה אלקטרונית (שמורה) וזה יכול להיות גם שיחה מוקלטת (שמורה) עדיף לתת את האופציה לא לקבל (לסמן בריבוע 'לא'). האישורים הללו הם בעצם המסמך הכי חשוב בענין החוק. בשורה התחתונה, אם טענה של נמען מגיעה לבית משפט – בית המשפט ירצה לראות את  האישור הזה (כמובן אגב שעדיף כתבת ip  זה לא תופס מקום ולא הולך לאיבוד).

מה עוד מפרט סעיף החוק המרכזי?
מיהו מפרסם – מאוד רחב; מי שהשם שלו מופיע בפרסום, מי שיכול להרוויח מהפרסום, מי ששלח את הפרסום  

מיהו נמען  – זה יכול להיות בעל מספר הטלפון (שימו לב – זה יכול להיות אדם אחר מזה שנרשם, אם לדוגמא בטעות רשמנו ספרה אחרת או האדם שנרשם החליף מספר טלפון). זה יכול להיות משהו שמשתמש מספר הטלפון (נגיד עובד של החברה).

מהו דבר פרסומת – דבר פרסומת הכוונה למה שאתה שולח… החוק קובע שדבר פרסומת הוא דבר "שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". אבל הפסיקה הרחיבה את הנושא מאוד וקובעת שגם אם המסר יכול להגדיל את הרווח שלך בדרכים עקיפות – הוא מסר מסחרי שפרסומו אסור.

מהו דיוור אסור – דבר ראשון אנחנו בעולם המסחר, מה שקשור לעסקים… (לא הודעות ש לכיר לחברים בואו לים). הודעות טקסט,  דוא"ל, שיחות מוקלטות (קבר רחל) ושימו לב הפסיקה הרחיבה גם לשיחות טלמרקטינג!!! החוק קובע שעל כל הודעה שנשלחה שלא כדין – זכאי הנמען לפיצי של 1000 ש"ח ללא הוכחת נזק. הכוונה כל עוד הוא קיבל את ההודעה. והמפרסם לא יכול להוכיח ששלח אותה כדין (נגיד אם הוא לא יודע איך האדם הגיע לו לרשימה, או עוד פרטים שנראה בהמשך…

זה לא נכון שמותר לשלוח הודעה אחת ואז להגיד – אבל נתתי לו אפשרות להסיר ואז להסתמך על כך שהוא לא הסיר את עצמו ולחשוב שהחשיפה היא רק ל 1000 שח. זה לא נכון שהודעה ראשונה מותרת לשליחה.

הפן הצורני

יש לכתוב בכותרת את המילה "פרסומת"  (למעט סמס)

שם המפרסם, כתובת , דרכים ליצירת קשר

אפשרות להסרה

הפן התפעולי 

אפשרות הסרה תמידית 

אפשרות ההסרה צריכה להיות 'באותה דרך' (עדיף להשיב 'הסר' או מילת קוד ולא לינק – לא חד משמעי)

אם אספתם רשימה ולא השתמשתם בה / הפסקתם להשתמש בה לכמה שנים (פסיקה חלוקה בעניין זה) – האישור שלכם כבר לא תקף.

אתה צריך לשלוח לנמען דיוור שקשור בבית העסק שלך !!!

אז שורה תחתונה

מי שרוצה להקים מועדון לקוחות לצורך דיוור – חייב לקבל הסכמה של כל אחד ואחד, מראש, כתובה, מפורשת.

הוא חייב לשמור את האישור הזה של הנמען.

חייבים לאפשר לנמען הזדמנות להסיר עצמו בכל הזדמנות !!! ובאותה דרך (וכמובן להסיר אותו מיד עם דרישה)

במשלוח דוא"ל – חייבים להוסיף את המילה "פרסומת" בכותרת

למזלינו!!!!

המחוקק קבע שתי סיטואציות נוספות בהן מותר דיוור

האחת – אם אני בית עסק – מותר לי לפנות באופן חד פעמי לבית עסק אח בהצעה לקבל ממני דברי פרסומת! זה אומר שהפעם אחת שפניתי בה מותרת – אבל כדי להמשיך לשלוח אני אצטרך את אישורו של בית העסק (ולמות שהסעיף שותק באופן האישור- אני רוצה שתהיה לי אינדיקציה לגביו)  

השנייה – מותר לשלוח לנמען דיוור, גם אם לא התקבלה הסכמת הנמען אם התקיימו כל הדרישות הבאות;

הנמען מסר את הפרטים שלו לבית העסק במהלך קבלת שירות או רכישת מוצר, או במשא ומתן עם בית העסק – שורה תחתונה היה לו קשר עם בי העסק שקשור במהלך העסקים של העסק!!!  (לא סתם הלכתי ברחוב ואספתי כרטיס ביקור שלו, או אפילו הייתי במקום שהוא נמצא בו ואספתי כרטיס ביקור שלו). הרציונל הנמען מכיר את בית העסק באמת

בזמן שהוא מסר את הפרטים שלו לבית העסק נאמר לו שהפרטים ישמשו למשלוח דברי פרסומת  מטעמו.

המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע שהוא לא מוכן לקבלת דברי הדואר ונמען לא עדה זאת.

דברי הפרסומת קשורים במוצר או בשירות שלשמו יצר הנמען קשר עם בית העסק.

הסיטואציות האלו הן למצבים בהם בי עסק אוסף פרטי קשר של לקוחות שרק יצרו איתו קשר טלפוני, או שהמון לקוחות עוברים בקבלה והוא לא רוצה לתת לכל אחד גלויה… אבל כן שאל את פרטי הלקוח

במקרה הזה הרבה יותר מורכב במובן ההוכחה שהנמען אכן הסכים לקבל הדיוור;

כדי להיות בצד הבטוח, אני ממליצה – לייצר מנגנון בו מיד לאחר שנאספו פרטי הלקוח / הלקוח הפוטנציאלי שולחים לו הודעה בה מנודים לו על הקנייה / על הפנייה ומודיעים לט כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח חומר פרסומי מבית העסק בתחום שהביע בו עניין. בנוסף, מאפשרים לו לסרב (בדך החיוב) ומודיעים לו שבכל הודעה יוכל להסיר עצמו מן הרשימה. 

***זוהי הגנה חלקית 

ועוד

** אחריות קפידה על מנהלים

** אחריות קפידה על מנהלי שיווק …

העונש על משלוח ספאם

קנס של 1000 שח לכל הודעה שהתקבלה 

מה קורה בפועל כשמגיעים לבית משפט ?

דבר ראשון רוב התביעות מגיעות לבית משפט לתביעות קטנות, כך שזה יותר… פתוח לפרשנות 😉

בית המשפט בודק עד כמה החברה באמת שומרת או מפרת חוק (אם קניתי רשימות או מילאתי גלויה גלויה של כל לקוח)

אם יש לי ראיה מנצחת לרישום – חבל על הזמן של התובע

אם אין לי אינדיקציה להסכמה, אני מתחילה להתפתל ולחפש איך הנמען (שעכשיו הוא תובע) הגיע למען השם לרשימת התפוצה שלי. אני צריכה להראות שהיה לקוח שלי או יצר איתי קשר במהלך העסקים ושהודעתי לו שהוא יקבל ממני חומר פרסומי ושנתתי לו אפשרות להסיר את עצמו….

כמובן שבית משפט ייבחן את התנאים החיצוניים

בשורה התחתונה ייקנוס אותי במדרג לפי כמות העבריינות שלי 

אם אספתי את הנמען על ידי קניית רשימות תפוצה – 1000

אם המשכתי לשלוח לנמען אחרי שביקש הסר 1000 לכל הודעה

אם הצלחתי להוכיח קצה חוט שהיה לקוח ושאני שומרת על החוק …. משהו באמצע

למשפט…

מערכת סיאראם – הכל מסודר רק מי שהיה בהרצאה

טבלה – אני שולה/ אני משה הגעתי למיליון הרצאות ומעולם לא שילמתי שקל!

תצהיר של אלעד – אני עושה את זה למען עסקים שידם לא משגת, למען קידום העסקים בישראל

זה לא נכון שמותר לשלוח הודעה אחת ואז להגיד – אבל נתתי לו אפשרות להסיר ואז להסתמך על כך שהוא לא הסיר את עצמו ולחשוב שהחשיפה היא רק ל 1000 שח 

זה לא נכון שהודעה ראשונה מותרת לשליחה.

שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק (תיקון מס' 40) תשס"ח-2008

30א.  (א)  בסעיף זה –

          "דבר פרסומת" – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;

          "הודעה אלקטרונית" – מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת;

          "הודעת מסר קצר" – מסר בזק הכולל כתב, לרבות אותות או סימנים, או מסר בזק הכולל חוזי או שמע, ומועבר באמצעות רשת בזק ציבורית אל ציוד קצה של נמען או קבוצה של נמענים;

          "מערכת חיוג אוטומטי" – מיתקן בזק המשמש לחיוג או לניתוב אוטומטיים של רצף שיחות לקבוצה של נמענים לשם העברת מסר קולי מוקלט אל אותם נמענים;

          "מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה.

          (ב)  לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

          (ג)   על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1)   הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);

(2)   המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

(3)   דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1).

          (ד)  הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ב) או לא הודיע על סירובו לקבלם לפי הוראות סעיף קטן (ג), רשאי הוא, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה (בסעיף זה – הודעת סירוב); הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה; הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען.

          (ה)  (1)   מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות:

(א)   היותו דבר פרסומת; המילה "פרסומת" תופיע בתחילת דבר הפרסומת, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – בכותרת ההודעה;

(ב)   שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו;

(ג)    זכותו של הנמען לשלוח, בכל עת, הודעת סירוב כאמור בסעיף קטן (ד), ודרך אפשרית למשלוח הודעה כאמור שהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב.

(2)   על אף הוראות פסקה (1), מפרסם המשגר דבר פרסומת באמצעות הודעת מסר קצר יציין בדבר הפרסומת רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב.

          (ו)   (1)   מפרסם המשגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין;

(2)   מפרסם המשגר דבר פרסומת שלא צוינו בו הפרטים האמורים בסעיף קטן (ה) באופן בולט וברור, או שיש בפרטים שצוינו כדי להטעות, בניגוד להוראות אותו סעיף קטן, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

          (ז)   בבואו להטיל קנס על מפרסם שהורשע בעבירה לפי סעיף קטן (ו), רשאי בית המשפט להתחשב בכך שנפסקו נגד אותו מפרסם, בפסק דין סופי בשל המעשה שבשלו הורשע כאמור, פיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (י).

          (ח)  מנהל של תאגיד וכן מי שאחראי לתחומי השיווק או הפרסום בתאגיד (בסעיף זה – נושא משרה בתאגיד) חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף קטן (ו) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; נעברה עבירה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן זה, אלא אם כן עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

          (ט)  הפרת הוראות סעיף זה היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בכפוף להוראות סעיף זה.

          (י)   (1)   שוגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה;

(2)   בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, רשאי בית המשפט להתחשב בכך שאותו מפרסם הורשע, בשל אותו מעשה, בעבירה לפי סעיף קטן (ו);

(3)   בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה:

(א)   אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;

(ב)   עידוד הנמען למימוש זכויותיו;

(ג)    היקף ההפרה;

(4)   אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של הנמען לפיצויים לפי סעיף קטן (ט) או לכל סעד אחר, בשל אותה הפרה;

(5)   חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, שעשה כך ביודעין כאמור בפסקה (1), אלא אם כן הוכיח אחרת; לעניין זה, לא תהיה למפרסם הגנה במקרים המפורטים להלן:

(א)   שיגור דבר הפרסומת נעשה לאחר שניתנה למפרסם הודעת סירוב מאת הנמען כאמור בסעיף קטן (ד);

(ב)   המפרסם שיגר בעבר דבר פרסומת לנמען בניגוד להוראות סעיף זה, אף אם לא ביודעין;

(ג)    דבר הפרסומת שוגר לנמען לפי רשימה של מענים או מספרי טלפון, לפי העניין, שהורכבו בהתאם לרצף אקראי של אותיות, ספרות או סימנים אחרים, או שילוב שלהם, כולם או חלקם.

          (יא) השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לעניין ביצוע סעיף זה, לרבות לעניין –

(1)   אופן מסירת הודעת נמען על הסכמה מפורשת מראש כאמור בסעיף קטן (ב);

(2)   אופן מסירת הודעת המפרסם כאמור בסעיף קטן (ג)(1);

(3)   אופן מתן הודעת סירוב כאמור בסעיף קטן (ד);

(4)   אופן ציון הפרטים שיש לציין בדבר פרסומת כאמור בסעיף קטן (ה) ודרכים אחרות להבאת הפרטים האמורים בסעיף קטן (ה)(2) לידיעת הנמען;

(5)   פרטים נוספים שעל מפרסם לציין בדבר פרסומת המשוגר בהתאם להוראות סעיף זה.

          (יב) השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע דרכים נוספות של שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק שהוראות סעיף זה יחולו לגביהן.

          (יג)  אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין